הסיפור של ג׳ני
מספר: אלון פרג
לעיתים אני מקבל קריאת חירום מספר ימים לפני טיסה.
במקרה כזה, כאשר אין אפשרות לצרף את הפונה למפגש הקבוצתי, אני מתכנן פגישה אישית של כשעה ואחריה אני ממליץ להשלים את החומר באפליקציית סימפליפליי.
אתמול הייתה לי שיחה כזו עם ג'ני (שם בדוי), ישראלית שגרה באופן קבוע במדינה באירופה.
לבקשתי היא שלחה לי רשימת נושאים שמטרידים אותה, הרשימה הייתה ארוכה ויכלה לתחזק שיחה ארוכה של הרבה שעות.
בשיחתנו היא סיפרה שהיא נהגה לטוס בעבר, אבל לאורך השנים התפתח אצלה פחד טיסה שגרם לאחרונה להתלבטות קשה אם לטוס.
שפת הגוף שלה, כפי שהשתקפה בשיחת הוידאו, הייתה מתוחה. היא לא חייכה וחשה מצוקה ללא ספק.
היא שקלה ברצינות לבטל את הטיסה
היינו יומיים לפני הטיסה המתוכננת, והיא שקלה ברצינות לבטל את הטיסה.
היא פתחה ואמרה שבעבר כבר ניסתה קורסים שונים ולדבריה, שום דבר לא עזר. "זה לא יעזור", היא אמרה. "אני מכירה את הסטטיסטיקות, ובכל זאת הפחד משתק אותי".
המצב נראה קצת אבוד, אבל אז נזכרתי באמרה המיוחסת להירוקליטוס שלפיה "אדם לא יכול לחצות את אותו הנהר פעמיים" ולענייננו – אם היא לא הצליחה אתמול, זה לא אומר מה יקרה מחר – ויצאנו לדרך.
התחלתי מההתחלה. מהדברים שג'ני לכאורה הכירה, ומשם התקדמנו. שוחחנו על הפחדים ועל המציאות. ג'ני הקשיבה, שאלה, התעמתה, אבל התקדמנו. כשעה אחר כך ג'ני כבר הייתה נינוחה יותר ולעיתים גם מחוייכת.
הטיסה מחר. האם ג'ני תעלה?
אני מאמין שכן.
מה דעתכם?
